<h1>ראב"ן שו"ת סימן נ"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
בפרק אילו מומין [בכורות ל"ח.] תניא זו עדות העיד חזקיה וכו'. רישא דברייתא הכי איתה בתו"כ [פ' שמיני פ"ז] אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למיטה לכסא ולספסל [והספינה] ולשולחן ולמנורה של חרס, זו העיד חזקיה אבי עקש לפני רבי [גמליאל] ביבנה שאמר משום ר"ג הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים. אבל לחלוקה נטמא תוכו וכו' אינו מתורת כהנים, ונראה לי דלא גרסינן ליה הכא אלא בסיפא גבי כלי שטף ואגב שיטפא דסיפא טעו וכתבו לה נמי הכא, והכי עיקר הגירסא, אין לו אחורים כלי חרס בתוכו אמר רחמנא וכו'. וה"פ כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים כלומר אין לו טומאת אחוריים דאינו מיטמא כלל, ופריך כלי חרס פשיטא דאין לו תוך דלא מיטמא כלל [א]ל תוכו אמר רחמנא דאית ליה תוך מיטמא וכו' כדקתני רישא דברייתא ומאי עדותיה, ומשני רב חסדא חסורי מחסרא הברייתא ואין לו אחורים אכלי שטף קאי, וה"ק אע"פ שאין בתוך בכלי חרס טהורין לגמרי ואינו ככלי חרס שיש לו תוך, כנגדו בכלי שטף שאין לו תוך אין לו אחוריים לחלוקה שתהא חלוקה טומאת מי שיש לו תוך אלא כי היכי דיש לו תוך נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו ה"נ באין לו תוך, ל"ל למתלי' בכלי חרס כלומר מה הוצרך לתלות כלי חרס בכלי שטף, ומשני הא קמ"ל דיש לו תוך וכו' כלומר יש בכלי שטף ששוה לטומאה של תוך כלי חרס מה כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו בין בטומאת שרץ בין בטומאת משקה נטמא גבו לא נטמא תוכו דאל תוכו כתיב דהיכא דנטמא מתוכו נטמא כולו אבל נטמא גבו אין כולו טמא כאשר אפרש לפנים, (את) [אף] כלי שטף יש טומאה שאם יטמא גבו לא יטמא תוכו כדמסיק ואזיל, ואי נטמא גבו לא נטמא תוכו ותוך כלי שטף נטמא גבו נטמא תוכו, הב"ע דשוין בטומאת משקין, דבין כלי חרס ובין כלי שטף נטמא גבו במשקין דרבנן לא נטמא תוכו דתנן [כלים פכ"ה מ"ו] כלי שנטמאו אחוריו במשקין וכו', ובין כלי חרס ובין כלי שטף במשמע. והאי אחוריו גבו הוא מדקתני תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין ולא קתני גבו בהדיהו, דאי האי אחוריו בית מושבו שיש לו תוך הוא אבל גבו ממש טהור אפילו אי נגע ביה טומאה, כ"ש דאם נגע טומאה בית מושבו שהגב טהור והוה ליה למיתני' גבו עם אוגנו אזנו, אלא מדלא תנייה ש"מ אחוריו דהכא גבו. ויש אחורין במשנה ובברייתא שהוא גבו כי הכא, ויש שהוא בית מושב החקוק ויש לו בית (קציר) [קבול] למטה, כדתנן בכלים [שם מ"ד] הרובע וחצי רובע כלומר כלי העשוי כך שמצד אחד חקוק רובע ומצד אחר חקוק חצי רובע כשמודד רובע בית רובע למעלה וכשמודד חצי רובע הופך חצי רובע למעלה ואם נטמא הרובע לא נטמא חצי רובע ואם נטמא חצי רובע לא נטמא הרובע, אמרו לפני ר"ע הואיל וחצי רובע אחור לרובע כלי שנטמא תוכו לא נטמא אחוריו בתמיה, א[מר] להם או שמא הרובע אחור לחצי רובע וכלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו הילכך אם נטמא זה לא נטמא זה דכל אחד שנטמא אמרינן אחור הוא לחבירו ולא נטמא חבירו בטומאתו, הרי לך אחור שהן בית מושבו וכהנה רבות. ובסיפא דהא משנה יש אחור שהן גבו, דתנן נטמא הרובע ואחוריו טמאין חצי הרובע ואחוריו טהורין נטמא חצי הרובע ואחוריו טמאין והרובע ואחוריו טהורין נטמא (חצי אחורי הרובע) אחורי הרובע טמאין ואחורי חצי הרובע טהורין דברי ר"מ וחכמים אומרים אין חולקין את הגביים כשהוא טובל מטביל את כולו, מדתנא תנא קמא אחוריו ושנו חכמים גבויים, ש"מ אחוריו היינו גביים. וכיון שהראיתי לך דרך זו אין לך עוד לפקפק בדבר אלא כ"א תפרש לפי עניינו, ובטומאת משקין מיירי טומאות הללו, ואוגני כלים ואזניהם וידותיהם תנן התם דאם נפל עליהם משקין טמאים מנגבן והן טהורין, וכלים שאין להם תוך שנפלו משקין על מקצתם כולן טמאין, וכלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין וכו'. וכל המשניות הללו במס' כלים פרק כ"ה, ומהן אני למד דכלי שנטמאו אחוריו במשקין היינו גבו וכ"ש בטומאת שרץ. והיינו דתנן [כלים רפ"ב] כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה מיטמאין [ומטמאין] מאויריהן [ומיטמאין מאחוריהן] ואין מטמאין מגביהן, וה"פ אם נתלה שרץ באויר כלי חרס מטמא אע"פ שלא [נגע] בכלי כדאמרינן [חולין כ"ד:] התורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל, ומטמא מאחוריו דכשנטמא תוכו נטמא גבו לטמא אוכלין ומשקין הנוגעין בגבו, ולגבי אוירי שייך למיתני לשון גבן אחורים, ולהכי קאמר ומטמאין מאחוריהן כמו שמטמאין מאוירן, ואין מטמאין תוכן מגבן כמו שמטמאין מאוירן, ולגבי תוכן שייך לשון גבן, והכי קאמר אין תוכן מיטמא מגביהן. והיינו דתניא בתו"כ [שם] מרובה מידת לטמא מליטמא שמטמא את אחרים מאחריו ואינו מיטמא מאחוריו, והכי פירושא בין שנטמא אחוריו ע"י תוכו בין שנטמא אחוריו מחמת עצמו מטמא אוכלין ומשקין הנוגע בהן, ואינו מיטמא מאחוריו שיהא תוכו טמא דאל תוכו כתב, וכולהו אין מטמאין מאחוריהם דקתני התם הכי מיפרשי וברייתא פירוש של משנה היא. והא דתנו רבנן בפ"ק דחולין [כ"ד:] אויר כלי חרס טמא וגבו טהור, הכי פירושא תוך כלי חרס טמא הוא מאוירו אע"פ שלא נגעה הטומאה בו ואם נגעה הטומאה בגבו תוכו טהור, אויר כל הכלים טהור וגבן טמא דאם נגעה טומאה בגבן אף תוכן טמא. ור' ניסים זק"ל פירש ומיטמא מאחוריו דבטומאת משקין מיירי כדתנן כלי שניטמא אחוריו במשקין, ואין מטמאין מגביהן בטומאה דאורייתא. ולא נהירא דכולהו בטומאה דאורייתא מיירי כדמוכח בראש מס' כלים. ורבינו שלמה פירשה כאשר פירש נכדו הרב ר' שמואל בפ"ק דשבת [ט"ז.] ופירשו ומטמאין מאחוריהן דהיינו בית חקק מושבם, וכולם דחקו עצמם לפרש, שרוצין לומר שגבו של כלי חרס אין לו טומאה כלל ומשום הא דפ"ק דחולין [שם] דתניא וגבו טהור, ואני העמדתיה על עיקרה. ולאחר שפירשתי זה כמה שנים מצאתי בפר"ח זצק"ל בפ"ק דשבת [שם], ת"ר אויר כלי חרס טמא וגבו טהור וכו', ותוב אמרינן וכל כלי פתוח וגו' איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס וכי אין צמיד פתיל עליו [הוא] דטמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור, הא למדת שכלי חרס אם אינו צמיד פתיל [עליו] טומאה קודמת לפתחו אפילו באויר ומגבו ואם הוא צמיד פתיל עליו אינו מיטמא מגבו. מפירושו אני למד שהוא רוצה לומר שבזמן שהוא ראוי לקבל טומאה מאוירו הוא מקבל נמי מגבו וכדפרישית דגבו טמא ולא תוכו, והביא נמי משנה זו לשם זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים, פירוש שאין מטמא מגבו באויר שאין כלי חרס מיטמא באויר מגבו אלא מתוכו שנאמר אל תוכו, לפיכך מוקף צמיד פתיל טהור מפני שאין מיטמא מגבו שהן אחוריו. אלמא הרב נמי מפרש אחורים שהוא גב הכלי כאשר פירשתי אני, ומדמפרש שאין מטמא מגבו באויר שומע אני דמשום שאין לו תוך הוא הא יש לו תוך מטמא מגבו.
